אוג'
13
2009
חזרתי הביתה מהעבודה וחיכתה לי הפתעה על הדלת: פרסומת תלויה של מפעל הפיס ללוטו, כוללת טור (שכבר מולא אוטומטית(?)).
זה מרתיח אותי.
זאת חוצפה בעיני לשלוח ספאם – מכל סוג שהוא: בדואר אלקטרוני, בתיבת הדואר שלי, על המכונית שלי, על הרצפה ליד דלת הבית, על ידית הדלת, כמגנט על הדלת, אפילו גרוע מזה: מדבקות על הדלת או על המשקוף. זאת השגת גבול, פגיעה ברכוש פרטי (במיוחד אם המדבקה אינה יורדת בקלות), ובאופן כללי התנהגות מגעילה וולגרית.
אבל זאת נורמה. עושה רושם שלאף אחד לא אכפת מזה. או שכן אכפת לאנשים, אבל הם שרויים בתחושה שאין מה לעשות נגד זה. אולי הם צודקים. זה עדין מעצבן אותי. ועוד יותר מעצבנת אותי האדישות של אותם אנשים לעניין הזה.
כשעולה דיון על ספאם בדרך כלל מישהו מעלה את הטיעון שזה האמצעי המעשי היחיד לעסקים קטנים לפרסם את עצמם. איכשהו קשה לי לקבל את זה כהצדקה להשגת הגבול שלהם לגבי הרכוש שלי. למה אני צריך לסבול מזה שלהם קשה לפרסם? שימצאו שיטות אחרות. למה גם צריך לבזבז (כי הרי 99% מזה מוצא דרכו ישר לזבל) כל כך הרבה נייר ומשאבים אחרים?
וכאן בעצם הרתיחה שלי לגבי מפעל הפיס: הוא הרי לא עסק קטן, כך שאפילו את הטיעון הזה אין לו. איך יכול להיות שחברה ציבורית (ממשלתית?) מרשה לעצמה ו\או מרשים לה לזבל לנו את הסביבה ואת החיים?
באמת, רק לי אכפת מהדברים האלה?