נוב 10 2011

שתי מחשבות על מאבק הרופאים: 2

מאת בתאריך 16:59 נושאים שערוריות

[הפוסט הזה עשוי להוציא אותי קצת ילד נאיבי. אני מזהיר מראש.]

בעצם זאת לא רק תופעה של מאבק הרופאים, אלא בכלל של המחאה-החברתית-בישראל-2011 על כל הגוונים שלה. אני קרוב יותר כרגע לעולם הרפואה, אבל בעצם כל שאר המחאות נוגעות בי בקרבה כלשהיא: נושאי הדיור, יוקר המחייה בכלל, הורות חד-הורית, וכולי. כולנו חושבים ואומרים מה צריך להיות כאן. מה צריך להשתנות. אנחנו נאבקים על זה. אנחנו מול הממשלה.

רגע, מה?

רק לי זה נשמע הזוי שהגוף שאמור לייצג אותנו נלחם בנו? רק לי זה נשמע מעוות שמי שאמור לדאוג לאינטרסים שלנו, שאנחנו בחרנו בו לשם כך, מתנהג כאילו הוא בעל הבית כאן ואנחנו באים מולו בדרישות לא הגיוניות?

היתה אמורה להיות כאן דמוקרטיה. כזאת שבה אנחנו בעלי הבית. אנחנו קובעים מה סדר העדפויות ואיך החיים כאן צריכים להיראות. נכון שצריך נבחרי ציבור כדי לייצג אותנו, כי אין אפשרות שכולנו נתערב בכל עניין החלטה ואירוע מדיני, וגם אין אפשרות שכולנו נבין לעומק את הנושאים הרלוונטים לניהול מדינה. אבל גם לא יתכן שאותם נבחרים יקומו עלינו ויקבעו לנו מה שבא להם.

ככל הנראה The joke is on me, שכן אני כאילו לא קולט את המציאות: "זה פשוט לא ככה בעולם האמיתי". (ילד נאיבי כבר אמרתי?)

האנשים שנמצאים כרגע בשלטון כנראה לא יעשו דבר בעניין, פרט לצעדים שאולי יראו כאילו הם עושים משהו אבל בעצם לא ישנו כלום, וצעדים מסיחי תשומת לב. אם נישאר עם אותו היצע פוליטי אז גם בהמשך לא תהיה בשורה טובה. הפתרון הדמוקרטי המתבקש הוא לחכות לבחירות הבאות ולפתור את זה דרך הכנסת. להקים מפלגה שתואמת את רוח הקיץ שעבר עלינו, ואם הציבור כל כך רוצה את השינוי הוא יצביע לה, לא?

כנראה שבמדינה המעוותת שלנו, שבה הדבר שהכי מעניין את הבוחר הממוצע זה האם מי שהוא מצביע עבורו הוא בעד או נגד ההתנחלויות ואיך הוא מתכנן לפתור את הסכסוך היהודי-ערבי, מפלגה כזאת לא תקבל יותר מדי קולות. או שכן? כבר אין לי מושג. יש לנו היסטוריה מקובעת של ריבוי מפלגות ופיזור כוח ההשפעה על פני כולן. לא מזמן דיברתי עם חבר על כל המצב הזה. הוא פרש בפני את בעיית שיטת הבחירות והקואליציות במדינה וסוג-של הוכיח דרכה שאי אפשר להזיז את המדינה לאף כיוון כלשהו. זה די מייאש ודי מפכח מהרעיונות היפים שתיארתי למעלה. הרעיון היחיד שהיה לי כדי לצאת מהסבך הקואליציוני הזה בא לי בהשראת הפריימריז של מפלגת העבודה: קובעים מראש שתי הצבעות: ראשונה שתיראה כמו היום, ואז, אם אין רוב אמיתי לאף מפלגה, הצבעה שניה רק לשתי המפלגות שקיבלו הכי הרבה קולות בראשונה. זה לא יכניס כנראה אף מפלגה קטנה לשלטון, אבל אולי לפחות זאת שכן תיבחר תוכל לעבוד באופן נקי ועצמאי (ואולי גם תהיה אופוזיציה אמיתית).

אני לא יודע אם זה פתרון טוב, או אם יש פתרון מעשי כלשהו. אני פשוט חושב, כמו בפוסט הקודם שלי, שגם אם לא נשנה כרגע את התופעה הזאת, חייבים להכניס לתודעה את זה שהיא מעוותת ביסודה: לא יתכן שממשלה תנהל מלחמה כנגד האזרחים שלה.

אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה