כוס מלאה בקרח

הישראלי המצוי – גרסה 1

• לא רואה אותך ממטר
• אם כבר ראה אותך, הוא לא שם עליך זין

הישראלי המצוי – גרסה 2

• בחיים, אבל בחיים, לא מוכן לצאת פראייר
• "לצאת פראייר" כולל גם לא להשיג משהו שישראלי אחר כן השיג, אפילו אם אין קשר כלשהו לישראלי האחר, או עניין קודם במה שהוא השיג

הישראלי המצוי – גרסה 3

1. משוכנע שכל העולם מנסה לדפוק אותו
2. ולכן רק טבעי שינסה לדפוק את כולם (ע"ע הישראלי המצוי – גרסה 2)
3. כיוון שכל הישראלים המצויים חווים כך את העולם, סעיף 1 באמת נכון – כל עוד נשארים בקרב ישראלים מצויים

והתוצאה?

שרשרת של טעויות משעשעות.

חזרתי הביתה מהעבודה וחיכתה לי הפתעה על הדלת: פרסומת תלויה של מפעל הפיס ללוטו, כוללת טור (שכבר מולא אוטומטית(?)).

זה מרתיח אותי.

זאת חוצפה בעיני לשלוח ספאם – מכל סוג שהוא: בדואר אלקטרוני, בתיבת הדואר שלי, על המכונית שלי, על הרצפה ליד דלת הבית, על ידית הדלת, כמגנט על הדלת, אפילו גרוע מזה: מדבקות על הדלת או על המשקוף. זאת השגת גבול, פגיעה ברכוש פרטי (במיוחד אם המדבקה אינה יורדת בקלות), ובאופן כללי התנהגות מגעילה וולגרית.

אבל זאת נורמה. עושה רושם שלאף אחד לא אכפת מזה. או שכן אכפת לאנשים, אבל הם שרויים בתחושה שאין מה לעשות נגד זה. אולי הם צודקים. זה עדין מעצבן אותי. ועוד יותר מעצבנת אותי האדישות של אותם אנשים לעניין הזה.

כשעולה דיון על ספאם בדרך כלל מישהו מעלה את הטיעון שזה האמצעי המעשי היחיד לעסקים קטנים לפרסם את עצמם. איכשהו קשה לי לקבל את זה כהצדקה להשגת הגבול שלהם לגבי הרכוש שלי. למה אני צריך לסבול מזה שלהם קשה לפרסם? שימצאו שיטות אחרות. למה גם צריך לבזבז (כי הרי 99% מזה מוצא דרכו ישר לזבל) כל כך הרבה נייר ומשאבים אחרים?

וכאן בעצם הרתיחה שלי לגבי מפעל הפיס: הוא הרי לא עסק קטן, כך שאפילו את הטיעון הזה אין לו. איך יכול להיות שחברה ציבורית (ממשלתית?) מרשה לעצמה ו\או מרשים לה לזבל לנו את הסביבה ואת החיים?

באמת, רק לי אכפת מהדברים האלה?

תגיות: ביקורת פרסומות, חוצפה, נמאס

הגעתי למסקנה שיש לי מספיק מה לכתוב בעניינים שגם מעניינים את העולם הרחב. אז צריך (לדעתי) לכתוב את זה באנגלית, ועדיף (שוב, לדעתי) בבלוג באנגלית. אם כן פתחתי את הצד האנגלי של הבלוג הזה כאן.

זה בעצם הURL המקורי של הבלוג הזה, ואת הצד העברי שלו העברתי לURL חדש. נראה לי שאין מספיק קוראים (0?) כדי שזה ימוטט תרבויות שלמות.

לא הכל עוד מוכן שם – אין תבנית נורמלית ולא את כל העמודים של ה"אודות" וכו', אבל זה יגיע.

תגיות: אנגלית, בלוג

זה אולי לא הכי סובלני או פוליטיקלי קורקט, אבל באמת שנמאס עלי החג הזה. אי אפשר לבטל אותו?

ידעתי שזה מגיע. הכנתי את הבית: סגרתי כל פתח אפשרי כבר בערב המוקדם. אבל זה לא עזר לי. עדין קמתי בבוקר עם עשן בריאות שלי, עם הרגשה שזה די מגוחך עכשיו שאני לא מרשה לעשן בתוך הבית. כשיצאתי מהבית ראיתי שזה לא רק הריח. העיר נראית כמו לוס אנג'לס ביום רגיל: שוכבת בתוך ענן שחור.

אנחנו מתלוננים על זיהום האויר בעיר, אבל מאפשרים את טירוף המדורות. זה לא מגוחך גם כן? וזה עוד בלי לדבר על הנזק שנגרם על ידי גניבות של קרשים ועגלות סופרמרקט (ושמעתי גם השחתה של העגלות). למה אנחנו צריכים את זה?

אין לי פתרון מעשי. אנשים רוצים את החג, וזה מובן. עד כמה שהייתי שמח להפסיק את כל המדורות אני לא באמת חושב שזה נכון לאסור אותן. אולי אם יותר ישימו לב לנזק העצום שזה גורם אז גם יותר יחליטו לותר על המדורה שלהם בשנים הבאות.

תגיות: זיהום, חגים, ל"ג בעומר, נמאס, עשן

בשבוע שעבר נתקלתי בשתי תופעות שעיצבנו אותי, ובשני המקרים התגובה של החברה המזיקה (לדעתי) היתה דומה ל"רוב האנשים מעוניינים בזה". כלומר בזכות רוב האנשים, שלטנעת החברות הנ"ל מעוניינים בשירותים שלהן, ולדעתי פשוט לא אכפת להם, אני חוטף דברים שאני לא מוכן לחטוף.

אז מה כל כך עצבן אותי?

1. אחרי ביטול אחד מכרטיסי האשראי שלי החברה המנפיקה החליטה על דעת עצמה להעביר את הוראות הקבע מהכרטיס המבוטל לכרטיס אחר. זה קודם כל חוצפה שעשו את זה בלי לשאול אותי. חוץ מזה כנראה (וזה גם קטע מעצבן – אין להם מושג) שהם גם העבירו הוראת קבע להוט, שאותה בכלל ביטלתי לפני כמה חודשים, כשהתנתקתי מהוט (ומי שניסה פעם להתנתק יודע שהם נוטים לחייב אותך גם כשאין להם זכות).

2. חלוקת דפי זהב למרגלות הדלתות בבניין. זאת מבחינתי השגת גבול וגם לכלוך של חדר המדרגות.

אני לבד כאן? או שיש אולי עוד מישהו שנמאס לו שדברים כאלה קורים? עושה רושם שאני די לבד, וזה די מבאס. כנראה שאיפה שהרוב רוצים משהו (או פשוט אדישים אליו), המשהו הזה לא ישתנה, ולא תהיה התחשבות באלה שזה מבחינתם עבירה גסה נגדם (או אפילו מחשבה עליהם).

תגיות: אשראי, דפי זהב, חוצפה

קודם כל רציתי לומר שהסיסמה החדשה (יחסית) של טרה מצחיקה אותי, כי רפלקסיבית אני חושב: אז הם עושים גבינות מחלב יטבתה?

כשבאתי לכתוב על זה הלכתי לאתר הבית של טרה וראיתי שגם בזה הם לא הכי טובים:

עמוד הבית של טרה

קודם כל, נראה שכל האתר שלהם בפלאש – זה כבד, לא ידידותי, וכבר רבות דובר על זה במקומות אחרים – זה לא אתר מקצועי, זה אתר צעצוע. חוץ מזה, אם יש לטרה דומיין משלהם (tara.co.il), למה הם צריכים להראות לי עמוד במקום אחר (moreserver.co.il) בתור אתר הבית שלהם? לפחות תסתירו את זה. זה כבר ממש לא מקצועי.

לא, טרה ידידי, כמו חלב ומוצרי חלב, גם אינטרנט אתם לא ממש יודעים לעשות.

(אגב, אסתטית לעין העיצוב דוקא נעים בעיני)

(גילוי נאות: חלב יטבתה טעים ושווה יותר בעיני בכמה רמות מכל השאר בארץ, והמוצרים של טרה פשוט _לא_ שווים בעיני, בלי השוואה לאחרים)

תגיות: ביקורת פרסומות, חלב, טרה

תל אביב עומדת לחגוג 100 שנה וכבר מספר שנים אנחנו חווים את ההכנות (לא נראה לי שאבן גבירול יהיה מוכן בזמן).
לקראת המאורע המרגש הקימו בשדרות (שדרת?) דוד המלך שלטים מוארים המציגים צילומים מהקמת העיר. הרעיון חמוד, והשלטים עצמם נראים בנויים לא רע, אבל למה לעזאזל החיבור שלהם לחשמל כל כך מכוער? למה לא להשקיע עד הסוף ולחבר אותם בצורה שאינה מצ'וקמקת?

שלט נחמד, חיבור מצ'וקמק

תגיות: עיצוב, פרטצ'י, תל אביב

<זהירות! (סוג של) ספוילר!>

אתמול בערב ישבתי להנאתי (אגב, ה Boxee הזה פשוט סקסי) לראות עוד פרק בעונה השלישית (כן אני יודע שאני בפיגור) של בטלסטאר גלקטיקה. הסוף של הפרק עשוי היה להיות כואב, אם לא הייתי כבר יודע משהו, שנפלט (?) כבר לפני כמה שבועות בטוויט של מישהו שאני עוקב אחריו, לגבי העונה הרביעית.
הרס לי את הדרמה

חברה טובה מתחתנת, ועלתה סוגיית המוזיקה לשלבים השונים של החתונה.
יש לי הרבה מאד מה להגיד על מוזיקה, והרבה עצות (רובן לא שימושיות לחתונה עם הורים ודודות – למשל חתונת ברייקביט, עד כמה שהיתה משמחת אותי (ואגב גם את הכלה המיועדת) "will not fly" בקרב כל האורחים פחות אולי שלושה), אבל לשמחתי התבקשתי בכל זאת לייעץ בנושא אחד חשוב מאד: מה אסור לדי-ג'יי לנגן? יש פשוט אוסף של שירים\טראקים שדי-ג'יי-ים של חתונות אוהבים, משום מה, לענות אותנו בהם בכמעט כל חתונה (ואולי זה פשוט בגלל שקהל היעד ברובו לא מתעניין ולא מבין במוזיקה). אז הנה רשימת הוטו (veto) שלי:

• מוזיקה מזרחית (ואם יש ספק אז אין ספק)
• שירי ארץ ישראל (כמו להקות צבאיות ודברים אחרים, שצפויים להישמע בשירה בציבור)
• יהודית רביץ (ושות') – באה מאהבה
• Irene Cara – Fame
• The Weather Girls – It's Raining Men
• גרסאות "קלאב" לשירים שמעולם לא היו צריכים להיות במועדונים (נפוץ עם שירי שנות השמונים (שאגב אני מאד אוהב אותם, פשוט בלתי רקידים בעליל))
• Darude – Sandstorm (על גרסאותיו)
• מיני-סט של משינה
• כל מיני מיני-סטים של "רוק", שבד"כ כוללים את:
  • Alice Cooper – Poison
  • Rage Against The Machine – Killing In The Name

זה מה שיש לי כרגע. אוסיף עוד אם אחשוב עליהם.

תגיות: veto, חתונה, מוזיקה

יש דברים שאנשים עושים ונדמה שהם עושים אותם בלי באמת להבין למה. עושה רושם שהם ראו מישהו אחר עושה את זה והגיעו למסקנה שגם הם צריכים. רק שאין להם מושג מה עומד מאחורי זה, וזה יוצא עקום.

ברוב המקרים שבהם נדרשת הקלדת סיסמה כדי לגשת למשהו, הסיסמה אינה מוצגת למשתמש, כדי שמציצים למינהם לא יראו אותה. גם כאשר נדרשים לבחור סיסמה חדשה בדרך כלל לא מציגים אותה. אבל אם נכניס סיסמה חדשה בלי לראות אותה לא נדע אם טעינו. במקרה כזה הכניסה למערכת תהיה קשה או אפילו בלתי אפשרית, כי אין לנו מושג בעצם מה הסיסמה שבאמת הקלדנו וקבענו. כדי להוריד (משמעותית) את הסיכוי שזה יקרה רוב המערכות מבקשות את הסיסמה הבלתי נראית הזאת פעמים. אם שתי ההקלדות זהות אז הפעולה מתבצעת. אחרת נתבקש להקליד שוב. הרעיון הוא שלא סביר שפעמים נטעה את אותה הטעות בהקלדה, אבל כן סביר שפעמים נכניס את הסיסמה הנכונה בלי טעויות.

מדוע, אם כן, לא מעט מערכות מבקשות הקלדה כפולה של נתונים שכן רואים אותם? אין בזה הגיון (אלא אם כן המחשבה היא שהמשתמש לא מסתכל על מה שהוא כותב), הרי רואים בבירור אם טעינו או לא. זה פשוט מעיד (לדעתי הענווה) על טמטום וחוסר הבנה של הקונספט הבסיסי.

תגיות: אין שכל אין דאגות, למה לעזאזל